%d7%9c%d7%94%d7%92%d7%93%d7%99%d7%9c-%d7%91%d7%a9%d7%a7%d7%9c-%d7%aa%d7%a9%d7%a2%d7%99%d7%9dיושבת עם יזמים בתחילת דרכם באחת הפגישות בתהליך הליווי העסקי. הם נרגשים לספר לי כיצד התקדמו במשימות שהצבנו בפגישה הקודמת. גם אני נרגשת לגלות ולחשוף יחד עמם עוד פיסה בפאזל העסקי שאנו מרכיבים. זה אופייני לעסק חדש לגמרי שהתהליך אתו מתחיל מ"אפס". כל צעד בהתקדמות מגלה נדבך חדש ומלהיב במסע שאליו יצאנו ויש בכך משהו נפלא ומעצים.
אך כל זה מלווה בהמון שאלות ולא מעט חששות. עוד רב הנסתר על הגלוי, ויש גם מן הניסוי וטעייה, הוצאות וסיכונים שצריך לקחת בחשבון. תפקידי הוא גם לצמצם במידת האפשר את כמות הסיכונים הללו ואני ניגשת בחרדת קודש לפן הזה בתפקיד.
אני מודעת לאמון שהיזמים רוכשים לי, ולכך שהם סומכים עליי. הם מתייחסים ברצינות רבה לתהליך, והרצון שלהם להצליח גובר על הפחד להיכשל. אך לעתים הרצון העז להצליח עלול לגבור על שיקול דעת. היזמים שלי מוצפים בידע, טיפים ועצות מאנשי מקצוע נוספים להם הם נזקקים בתהליך. ספקים של שירותים ומוצרים כאלו ואחרים שכולם יכולים ומוכנים לתת להם את הטוב ביותר.
אבל "הטוב ביותר" הוא לא תמיד "הנכון ביותר". וגם אם היזמים שלי קיבלו הצעה אטרקטיבית יותר על כמות בסגנון 'קנו יותר = שלמו פחות' (יחסית), ייתכן שאבחר להנחות אותם להסתפק בכמות הקטנה (לה הם נדרשים) ולחסוך את היתרה להוצאות הכרחיות אחרות. "להגדיל בשקל תשעים" מתאים יותר לעסק קיים בעל תזרים מזומנים ידוע וצפוי ופוטנציאל גבוה להמשכיות. במיזם חדש שטרם בחן את השוק נהיה יותר מחושבים.
מתוך שאיפה לתת ליזמים שלי את החכה (ולא רק הדגים) אני מזכירה להם שהם בעלי העסק, הם הבוס. ולא משנה כמה משכנעים יהיו הטיעונים והתמריצים של הספקים ונותני השירותים, הם אלו שצריכים לקבל החלטות, ולא – זה ממש לא חייב להיות במקום, אלא לאחר ניתוח וחשיבה מעמיקים.
בתום הפגישה היזמים נראים יותר נינוחים ונשמעים יותר נלהבים, ואני מרגישה קצת כמו המבוגר האחראי. אין ספק כי לצד ההתרגשות יש גם תחושות של טרדה, וצמצום הסיכונים מרגיע ומניח את דעתם.
המסע ממשיך…

מזדהים? אשמח אם תשתפו אותי כאן למטה בתגובות…

השארת תגובה